החתול – חברו הקסום במיוחד של האדם ובפרט של המכשפה.
מאז ומתמיד נתנו את הדגש על המכשפה, אותה האישה הנאמנה לדרכיה יוצאות הדופן גם במחיר החברתי.
זו שידע קוסמי אדיר בשילוב פרקטיקות עתיקות וחיבור פנומנלי לעצמה מביאים אותה להתבלט לטוב ולפחות טוב שבכך.
למכשפה מגוון רחב של כלי עזר להעצמה אנרגטית של עבודתה הרוחנית. כלי העבודה שלה, איתם רוקחת את המציאות המיוחלת מלחש עד כשף. בין המכשפה לכליה עומדים עוד כמה ישויות מיוחדות עטופות במיתוס וסיפורי עמים, הללו מהווים חלק בלתי נפרד מחייה. המלווים הטבעיים שלה. אלו שבכל תיאור ויזואלי (דפיקציה), כתב עתיק, הדמיה, נמצאים שם, נוכחים ולעתים כרמיזה מאחורי הקלעים, מלוויה הטבעיים של המכשפה, ביניהם; הזאב, הינשוף והעורב.
אבל יש אחד ומיוחד העולה על כולם, יד ימינה האולטימטיבי, חבר הסודות, שומר הסף, הלא הוא החתול-
אז מי הוא החתול ואיך הגיע לתואר הכבוד הלא מדובר הזה.
נתחיל מקצת רקע כללי;
משפחת החתוליים FELINE מחולקת ל-2 קטגוריות ראשיות –
פנתרה PANTHERA (בעלי השאגה) – אריות, פנתרים, נמרים יגוארים, טיגריסים
פליס קאטוס FELIS CATUS – כל שאר משפחת החתוליים הקטנים יותר מהקרקל והלינקס ועד חתול הבית.
אז מה מייחד אותם?
לחתול חושים מחודדים ברמה הגבוהה ביותר – ראייה; התבייתות על מטרה, פוקוס וראיית לילה, השמיעה; יכולתם לשמוע את הרחשים הקטנים והדקים ביותר ועד העמוקים ביותר ולחוש על שפמם כל שינוי ויברציה או תדר, הריח; על אף מבנה האף כפתור הקטנטן שעל פרצופם המיוחד במינו המקושר לבלוטות הפרדת טעמים המצויות על לשונם המאפשרות להם לבצע אנליזות מעמיקות בריחות שמריחים ובכל להימנע מסכנות יותר ממרבית חיות הטבע..
קוריוז מעניין מאוד; לאחרונה גיליתי שהחוש העיקרי המהווה את גורם הזיהוי של החתול את סביבתו מבין חושיו החדים הוא דווקא השמיעה– הקולות והויברציות בסביבתם שגורמים להם את תחושת ההיכרות עם המרחב שלהם (אם הולך החתול לאיבוד או מורחק מסביבתו- קרב לוודאי שהחוש העיקרי שיחזירו לביתו הוא השמיעה). בחוש הריח הם משתמשים בעיקר להגדרות טריטוריאליות והרבעה.
חתולים, למעט משפחת האריות, הם חיה סוליסטית החיה בגפה, הם ציידים אולטימטיביים ויודעים לגונן ולשמור על עצמם היטב. מהכריות שעל רגליהם ועד המבנה האנטומי הגמיש במיוחד שלהם, תכונות שהופכות אותם לטורף האולטימטיבי, גנינג'ה חרישית, עוד אלמנט המקושר למיתוסים המיסטיים שנבנו סביבם..
החיבור בין החתול לאדם
בקרב ארכיאולוגים וחוקרי תרבויות עתיקות נטו להאמין שביות החתול החל בתקופת מצרים העתיקה באיזור 3600 לפנה"ס, שכן החתולים היו מלווי אנשי המלוכה והכוהנים, חיה מקודשת המקושרת בנשגב. רבות בקברם נמצאו שרידים של חתולים ספציפית מזן אסייתי שחור או מנוקד מה שכונה MAU, אך לאחרונה נמצאו אינדיקציות שלמעשה ביות החתול החל כבר לפני 10,000 שנים באזור מזה"ת ספציפית באזור מאגרי תבואה של הכנענים או בני ישראל. הגיוני, שכן, מקורות התבואה היו בסיס לתחלואה רבה כשנפקדו על ידי מכרסמים ומזיקים למיניהם (טרפם הטבעי של החתולים) ששמרו על סף חדרי התבואה ובתמורה קיבלו יחס הגון מבני האדם, מזון וקורת גג.
החתול (בדגש על החתול השחור) עוד מימי קדם היווה מושא להערצת האדם- במיתולוגיות ופנתיונים רבים מקושרים החתולים לאלות ולתדרים הנשגבים בשל תכונותיהם המאגיים. כמה דוגמאות
במצרים העתיקה – באסטט ושאקמט האלה הלוחמת עם פני הלביאה ואלת ירח בדמות החתול השחור, שתיהן מקושרות זו בזו על אף שמהוות צדדים הופכיים אחת לשניה.
בפנתיון הנורדי – פרייה, אלת האדמה, היופי והעוצמה הנשית הנורדית; היתה רכובה בכרכרה הרתומה ע"י חתולי ענק המייצגים את העוצמה, הנשיות, החינניות והתעוזה של האלה
אצל הקלטים – קרידוון CERIDWEN הוולשית הבוחשת בקדירת החכמה העילאית היתה מלווה ב-2 חתולים לבנים שעשו את דבריה על פני האדמה.
היוונים והרומאים – גם ארטימיס / דיאנה, מלוות בחיות הבר ביניהם הלינקס החכם המהדהד את כושרם החד כתער
אי אפאק AI APAEC הפרואני (טרום אינקה) – פניו עטורות בניבי החתול אימתניות
ועוד ועוד ועוד…
המגיפה השחורה
שצמחה לה הנצרות ברחבי אירופה, בערך במאה ה-14 דברים קיבלו תפנית, החתול השחור הואשם בקשרו לשטן בכבודו ובעצמו, בשל צבעו האפל ועיניו הבורקות בחשיכה ובתקופת המגיפה השחורה נרצחו אלפים מהחתולים הללו, בשם הכנסייה, מה שאח"כ נמצא כטעות מרה מאחר ומעבירי המחלה העיקריים היו חולדות ויצורי ביבים (טרפו הטבעי של החתול) ואם לא היו רוצחים כל כך רבים מהם אולי המגיפה היתה נמנעת בסדר גודל שהיתה.
בערך באותו הזמן החלה הרדיפה הגדולה אחרי המכשפה ודמותה,
המכשפה; אותה האישה המחוברת לעשייתה ולהוויתה, גם במחיר החברתי, ייעצה, ריפאה, יילדה וסייעה לתושבי סביבתה, למורת רוחה של הכנסייה. היא בחרה לחיות ביערות בשל חיבורה העמוק לטבע ואוצרותיו, בדומה לחתול, חיה חיים סוליסטיים, בחושיה המחודדים כך שבאינטרס משותף חברו להם השניים, החתול קיבל מזון, פינוק וקורת גג והמכשפה, חברה מיסטית מדוייקת בעלת החושים המתאימים להלך חייה ומיגור תחושת בדידות.
באמונות האירופאיות בדגש על הקלטים חתולים למעשה הם בני אדם שנכלאו בגוף חתול כעונש על מעשים רעים שביצעו. היו אלו שהאמינו גם שהמכשפה שהפכה לדמות אפילה משנה את צורתה לחתול בכדי לחדור לבתים בלילות ולרצוח אנשים בשינתם, החברה קשרה את השניים זה בזה ולכן בתקופת הרדיפות גורלם היה דומה.
החתול השחור הוא סימן למזל טוב
בעמים שלא היה רדיפת מכשפות כגון רוסיה ויפן, החתול השחור הוא סימן למזל והצלחה, אצל היפנים מאמינים שחשוב שלאישה רווקה יהיה חתול בכדי למשוך מחזרים ברמה גבוהה שכן החתול יסלק כל מי שאינו עומד בקריטוריונים. אפילו אצל הסקוטים מאמינים שזה מזל טוב אם חתול שחור לפתע מופיע במפתן דלתך ויש לשמור עליו.
ובזמננו
בואו נאמר שהחתול הוא מלווה נפלא למדי, הוא עצמאי מאוד, שקט, מפיג תחושת בדידות, השובבות שלו מכניסה שמחה וצחוק לכל בית, סקרונותו מעוררת השראה ושמחה, הגרגור שלו מוכח כמרפא ומזור לכאבים ועצבות (מוכח מדעית) וכמובן בקשר למכשפה –חושיו החדים והיותו ייחודי כחיה מיסטית המוסיפים עומק למערכת יחסים כל כך מיוחדת עם החתול. רבות הפעמים שאנשים מרגישים שהחתול בחר בהם כמלווה לחיים ולא הפוך- כמה מקרים בהם אנשים מציירים שנתקלו בוקר בהיר אחד בחתול ונוצר בונד באותו הרגע. זה לא סתם – החתול יודע מי אנחנו מעבר לכל שכבות הרקע- הוא חש אותנו בתדר ייחודי ושומר על המרחב שלנו מדויק כאשר נאפשר לו.
אז בפעם הבאה שחתול מגיע אליכם במקרה, מבקש קצת חום ואהבה ואולי אפילו מזון… תבחנו מה בא החתול ללמד אתכם על עצמכם.
