אז מי הוא סנטה ?

אי שם במאה השלישית לספירה, במקום בו יושבת טורקיה של ימינו, דאז נקרא פאטארה שבמירא (MYRA) הגיע למעמד בישוף אדם שמוכר בשמו ניקולאס, למעשה היה ממורשת יוונית ושירת את הבשורה הנוצרית, כנזיר נסע רבות להרחיב את הבשורה, בעיקר לפלשתינה והאגן הים התיכון שם עוד שלט הקיסר הרומי שהתנגד נחרצות , הנזיר ניקולאס נתפס ועונה עד אשר חוק "קונסטנטין הגדול" איפשר את שחרורו וחזרתו לארץ מוצאו שם המשיך לשרת כבישופ, השמועה היא שהיה ניקולאס בעל ממון רב – הן מבית הן מתוקף תפקידו בכנסייה.

"הנזיר שמכר את הפרארי" – בגרסת האמת

ניקולאס הקדיש את חייו במתן עזרה, תמכיה וסיוע לכל אשר נזקק, סיפורים רבים אודות נדיבות ליבו נעו ברחבי אירופה, היה ידוע שהציל ילדים רבים מגורל אכזר במיוחד, סיפור שהציל שלוש ילדות שכמעט נמכרו לעבדות וזנות כששילם עבורן את הנדוניה שלהן לאיש שעמד למכור אותן, סיפור שהציל ילדים מניסויים אכזריים של קצב פסיכופת, ואגדות רבות על יכולותיו לנסים ונפלאות, כל מעשיו הנדיבים הקנו לו את התואר סיינט – וכך נולד סיינט ניקולאס, ושמו התפזר ברחבי אירופה, בדגש על רוסיה. מאות כנסיות הוקדשו לשמו.

סיינט ניקולאס

פטרון הילדים, המסכנים, הסובלים, הרוכלים, הצעירות הלא נשואות והימאים, נקבר בכנסייה שלו במיירה.

בשנת 1087, דורות לאחר מותו, נשדד קברו ושרידיו הועברו לבארי באיטליה שם הוקם לו מקדש שהביא המוני עולים לרגל,
יום התמימות Innocence Day ש"נזכר" ב-28 לדצמבר לזכר רצח הילדים ההמוני בבית לחם מידי הרדוס בחיפושיו אחרי ישו- הוא יום הזכרון / אבל הקתולי רומי המוקדש לו.

רפורמת הדת

אירופה הופכת רפורמית (בחסות מרטין לות'ר וגון קאלווין), בעקבות כך, סיינט ניקולאס החל להיעלם אל העבר ברוב הכנסיות הפסיקו להללו, חוץ מהולנד ששמרה את אהבתה למחולל הניסים, טוב הלב באדיקות… בשפת ההולנדים DUTCH שמו היה "סינטר קלאס" SINTERKLASS.

למעשה ההולנדים היו הראשונים לאפשר לקהילות לקיים את אמונתם כרצונם בעוד שבאנגליה רדפו את מי שלא הלך בדרך הכנסייה האנגליקנית – האמת שרבים ברחו מאנגליה להולנד וכך גם קמו קהילות הולנדיות שרצו לחיות באמונתם בשקט וביחד בחרו לעבור "לעולם החדש" ואיתם יחד סינטר קלאס.

סיינט ניקולאס מהגר לאמריקה

אותם ההולנדים יחד עם האנגלים שהצליחו להגיע בשלום לעולם החדש הקימו את ניו אמסטרדם (מקום קטן המוכר בשמ המודרני ניו יורק) – בקלאש תרבויות בין הקלטים, הנורדים ואלו שביניהם (ההולנדים) במהלך המאה ה17 קיבל סינטר קלאס את שמו האמריקאי סנטה קלאוס ויחד עם המיתוסים הנורדים והקלטים ערבבו את הגרין מן הקלטי וכל הקשור בחג הYULE הפגאני, סיפור האיש הזקן (קרמפוס) הנורדי המעניש ילדים רעים ומצ'פר ילדים טובים במתנות וסינטר קלאס פטרון הילדים המעניק מכל טוב, עם לידת ישו שכן הכל מתרחש באותו טיימליין. ובבקשה – סנטה קלאוס ומזחלת האיילים ממלא את ליל הכריסטמס בברכה שפע ומתנות.

למי שלא מכיר – חג היול YULE – הלילה הארוך בשנה
ה- YULE מתקיים בליל ה-21 לדצמבר,

בלילה הזה נחגג הגעתו של החושך לפסגתו (הלילה הכי ארוך), כי החל מהלילה הזה הימים יתארכו והלילות יתקצרו. בחג החורף, אנו חוגגים את בואו המחודש של האור לחיינו.

האגדה מספרת שבשמיים שולטים שני מלכים; אחים תאומים, Oak King ו- Holly King שהם כמובן שני עצים אוק והולי ,

הולי שולט בחלק החשוך של השנה, בסיומות.
ואוק שולט בחלק המואר של השנה, בהתחלות.

ובכך בליל היול, מעביר הולי (כביכול בקרב על אהדתה של האלה אוסטרה שגם לה יש חג מיוחד ומוכר ברבים) את הזכות על השמיים לאוק.

פסטיבל החורף- YULE עתיק יומין, ומנהגיו הרבים משותפים במגוון רחב של תרבויות פגאניות ודתות מערביות, לרוב מבלי להכיר בכך, אבל רוב מנהגי היול יהיו הכי מזוהים עם מנהגי כריסטמס ונובי גוד, על אף שאין קשר ישיר.

האלמנטים המובילים את פסטיבל החורף

ירוק עד, אדום וזהב (או צהוב), פירות הדר,פריטי עץ מהטבע, אצטרובלים, אגוזים, ברוש ו- Pine, נרות, עוגיות חמאה וכמובן עץ הYule הנהוג גם בחג המולד ובנובי גוד.

למכשפות ווויקנים המנהג הנפוץ הוא להקים מדורה ולחגוג בשירה, ריקוד וסעודה משותפת את בוא האור הגדול עד הזריחה.

בעידן המודרני,

בלייפסטייל העירוני, מספיק לקשט מעט את ביתנו בסימבולים העיקריים:

הכניסו זר עם מעט ברוש לביתכם,

קנו נרות לבנים,

אספו אצטרובלים בגינות ברחבי עירכם,

ייבשו תפוזים קנו מקלות קינמון וקשטו את הזר שלכם בגוונים האלו,

הדליקו בערב נר וברכו את האור החדש בחייכם בהודיה למה שהביא עימו החושך שקדם לאור.

ברכו את אהוביכם, החליפו מתנות קטנות וצנועות שהכנתם זה לזה.

אפשרו לחג היול למלא את ליבכם בהודיה על מה שיש ואת ביתכם בריחות תפוז, קינמון וברוש וצבעי אדום וזהב.

2 תגובות

  1. נהדרת, אני שמחה שהארת על הסיפורים הנשכחים!
    בתור חוקרת תרבות בשנה ג' אני נהנתי לקרוא רואה את הפריזמה הרחבה שבדברייך. הייתי גם שמחה להאיר כי פולקלור העממי הנשכח לא סתם קרה. אלא המשיחות הנוצרית השתמשה בתשתית הזו והמירה את הסמלים הללו לסמלים ונקודות ציון נוצריות ובכך גם נתנה להם שמות אחרים ודומיות נוצרית שאנו מכירים היום. הטרגדיה הגדולה בעייני היא העושר התרבותי שלא תועד אלא רק כמנהגים וסיפורים, אך לא הכל שרד. זוהי הדרך הרחבה ביותר להמרה של תרבות לדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הפריט נוסף לעגלת הקניות!