בלטיין BELTANE– חג מאי
הבלטיין הוא אחד מחגי הרבע שנה בתרבות הוויקנית בפרט והפגאנית בכלל, חגי הרבע הינם הSAMHAIN , IMBOLIC , BELTANE , LAMMAS.
פסטיבל האש של בלטיין, נקרא גם The Celtic May Day, באופן רשמי (בידי הכנסייה הנוצרית), הוא נחגג בין ה30 לאפריל וה-1 למאי.
בתכל'ס הוא מסמל את השליש האחרון של חלקו השני של השנה הקלטית.
למעשה הSAMHAIN (תחילת החורף) והBELTANE (תחילת הקיץ), נחשבים לחשובים ביותר מבין ארבעת חגי הרבעונים הנ"ל.
האל BELENUS
משמעו בקלטית – המואר The Shining One, הוא בין האלים העתיקים ביותר והמהוללים ביותר בפאנתיון הקלטי הפגאני שקישרו לאנרגיית השמש, האש והריפוי. הוא מקושר לסוס המבטא עוצמה וחופש ולגלגל המבטא את המחזוריות.
קוריוז קטן; בפנתיאון הקלטי העתיק לא היה אל המקושר ישירות לשמש- בלאנוס הוא אל החקלאות ושדות המרעה ומקושר בעקיפין לכוחה המרפא של השמש.
היו אלו שנהגו לקשר בין דמותו לזו של האל אפולו בשל הקריטוריונים המיתולגיים של שניהם (רתומים במרכבת סוסים, מרפאים בכוח השמש וכיוב').
הפסטיבל לכבודו מסמל את היום הראשון שיכולים הבקר והצאן לצאת לרעות בשדות הטבעיים בחוץ ולצורכי התרבות – כך שכותרת החג היא פוריות האדמה וכל אשר חי בה.
במנהגים הקדומים הריצו את הבקר בין מדורות האש כסימבוליקה לשמירתם מכל חולי- המדורות מסמלות את תדר השמש המרפאה והמחייה אותם היו מדליקים בלחשים ייחודיים דרואידים- עליהם אכתוב מאמר ספציפי גם,
עוד חג שלקחה הכנסייה וניכסה לעצמה עם שינויים "קלילים" במנהגים, למעשה ה-1 במאי הפך לדרשה אדוקה בכנסייה ואז הדלקת משואות האש בידי הכומר הראשי, דיכאו החוצה כל אלמנט של ריקוד, חופש ושאלוהימא תשמור- מיניות.
אבל במקורו זהו חג של איחוד; בין האלה והאל – הנקבה והזכר.
באמונות הפגאניות וספציפית בוויקה כל האלוהות היא דואלית – זכרית ונקבית כאחד כמכלול- כל הקיום תלוי בזכר ונקבה, זרע וביצית, פלוס ומינוס, נתינה וקבלה למען קיומה.
נהוג מאוד לקיים איחוד זוגי בתקופה זו, אצל הפגאנים זה נקרא Handfasting ("קשירת ידיים"), ביחד צועדים המיועדים כשידיהם זה על זו, חתיכה מבד הקילט שלו בשזירת קרושה שלה נעטפות כפות ידיהם על ידי הבד, אצל הקלטים בימי קדם היה נהוג גם לעשות חתך קטן בשורש כף היד של הבאים בברית "דם מדמי" ומעל זה לקשור את הבד כאות לאיחוד ביניהם. blood of my blood, bone of my bone (המשפט הזה רק בגאלית)
הבלטיין הוא הזמן לפריון, לקצור את השפע והעושר של מה שזרענו.
בין המנהגים המוכרים הם; שזירת צמות בשיער של האישה והגבר, הליכה סביב עץ המייפול MAYPOLE לפוריות וקפיצה מעל מדורת הבלטיין למזל ובריאות (ראו תמונה מקושרת).
זהו חג מהותי בקרב וויקנים, אנו חוגגים בו את המיניות שלנו, חוגגים את החיים והאנרגיה שמאחדת אותנו. המיתוס בחג הזה שהאל הצעיר הגיע לאונו והאלה לוקחת אותו בעלומיו להיות לה למאהב, ביחד הם לומדים את סודות המיניות והחושניות שבינו לבינה ודרך האיחוד ביניהם כל החיים מתחילים.
זו תקופה גם של אהבה בוגרת ומבוססת, של חברות אמיתית. ישנו מנהג בין זוגות ותיקים לחידוש השבועות שביניהם וחיזוק הקשרים שבאיחוד שלהם באמונה ובטחון מלאים.
ברמה המיסטית זה הזמן איחוד האנרגטי בין התדרים הזכריים לתדרים הנקביים שברוח היצירה.
אז מה אתן יכולות לעשות לאזכור החג בעשייתכן היומיומית…
הזמינו את האנרגייה הקסומה של הבלטיין לחייכן.
התקשטו בצהוב, כתום ואדום, קשטו את ביתכן בנרות (כמובן במשנת זהירות אש), נצלו את הזמן הזה, היום המבשר על תחילת הקיץ הסימבולי בחייכן.
ברכו את המיניות , החושניות והזוגיות שאתן חולקות עם החצי השני שלכן.
לרווקות שביניכן, צאו החוצה, ריקדו, התחברו לעצמכן, קדשו את עצמכן במדורה אישית קטנה של אנרגיה מחודשת "צאו לרעות בשדות" (לא בקטע יצאני, רק אפשרו לעצמכן להכיר ולהיות בין אחרים).
לקוגריות האלות, מצאו גבר צעיר מכן ולמדו אותו דבר או שתיים ( אי אפשר לראות אבל אני קורצת במשפט הזה…)
בלטיין פורה לכולן.
