ילדי האינדיגו

אלו ילדי הגשר בין המימד השלישי לרביעי. בין מימד ההגיון למימד ההוויה.

יש להם מתווה חיים ברור, הם נולדים ממוחשבים בעלי אוריאנטציה אדירה לטכנולוגיה, (שימו לב כמה התפתחה הטכנולוגיה ב3 עשורים האחרונים)!

אלו מביניהם שכבר מבוגרים הם קרוב לוודאי מובילי דרך בתחומם בין אם ברפואה, טכנולוגיה, עסקים, פוליטיקה או פילוסופיה ואומנות.

ילדי אינדיגו חושבים על 20 רעיונות יצירתיים לתעסוקה בשנייה, ובזמן שרובנו עוד יעכלו את הרעיון הראשון, הם כבר נברו וניסו חמישה.

הם סקאנרים (סורקים); קולטים הכל בבת אחת, חריפים בלשונם ויכולים להיות עקשנים בעמדתם כך שלא מפליא שמערכת החינוך שעומדת כמי ביצה, אינה מסוגלת לאכלס את מהירות המחשבה שלהם, מה שהוליד את המושג הפופולארי "בעיית קשב וריכוז" המקטלגת את מרבית אוכלוסיית התלמידים בימינו, אך לא הם הבעיה, אלא החברה ונטייתה לקונפורמיות.

למזל רוב ילדי האינדיגו, מרות נורמטיבית המבוססת על מעמדות הירככיות ישנות, לא משבשת את יכולתם להתחבר למהותם, שכן הם בעלי חוש צדק מפותח מאוד כך שסמכות לא מבהילה אותם מידי.

מאידך, עדיין יש לא מעט מקרים שגורמים סמכותיים מהווים אבן נגף ומדכאים את התפתחותם והכרתם בפוטנציאל הטבעי הטמון בהם, דבר שעלול להיות גם בלתי הפיך.

ילדי אינדיגו הם חסרי מורא, ננסי אן טאפ שיתפה שגם ביכולתם ללכת לצד אפל מאוד בתוכם (כמו להתעלל בחיות ואף לפגוע בבני אדם) וזאת ללא מצפון בשל היותם מחוברים להוויה גבוהה יותר, אין בהם פחד ומוסכמות חברתיות לא בהכרח ימנעו מהם ללכת אחרי הקול המנחה אותם בפנים, לחקור ולבחון גם מה שנחשב טאבו בחברה.

חשוב להתייחס לילדים אלו כמבוגרים מהרגע שהם מתחילים לדבר.

להקשיב להם באמת ולוותר מראש על השאיפה להיות "סמכות", זה לא כלי שמשרת אותם.

הורים לילדי אינדיגו בהחלט יתמודדו עם אתגרים לא פשוטים כלל בלשון המעטה, מה שיכול להיות מאוד מתסכל.

להלן 4 סוגי האינדיגו המוכרים לנו כיום:

1. הומניסט- עובד עם ההמונים. רופאים, מורים, אנשי מכירות, עסרים, פוליטיקאים, היפראקטיביים, מאוד חברותיים, ידברו עם כל אחד, ידידותיים!!! מגובשים בדיעותיהם, קצת מגושמים פיזית (לפעמים אפילו יתקעו בקיר כי שוכחים להפעיל מעצורים), לא יודעים לשחק עם צעצוע אחד אלא חייבים להוציא הכל, לא בהכרח ייגעו בזה אבל שהכל ישכב שם בסביבתם.צריכים להזכיר להם כל הזמן כי דעתם תמיד מוסחת. הם קוראים מאוד נלהבים. אם ייכנסו לנקות את החדר וימצאו ספר תוך כדי הם יעצרו הכל ויתחילו לקרוא את הספר.

2. קונספטואליסט – מעוניינים יותר בפרויקטים מאשר בני אדם. מהנדסים, אדריכלים, מעצבים, אסטרונאוטים, טייסים, קצינים של המחר. לא מגושמים מבחינה פיזית, אפילו ספורטאים מוכשרים בילדותם, יש להם בעיות שליטה והאנשים שהם מנסים להשתלט עליהם הכי הרבה הם האמהות שלהם, אם הם בנים. (מנות ינסו להשתלט על האבות שלהן) ואם הם מצליחים לעשות את זה, יש בעיה רצינית. לאינדיגו האלו עלולה להיות בעיית התמכרות. כך שבנערותם עלולים להתמכר לסמים. חשוב שהורים יצפו בדפוסי ההתנהגות שלהם בתשומת לב רבה עד רמת חיפוש בנבכי החדר אם המצב נראה שנדרש.

3. אמן: הוא הרבה יותר רגיש, לעתים קטן מבחינה גופנית, הכי מעוניינים באומנות, הם מאד יצירתיים, יהיו המורים והאמנים של המחר. בכל תחום שישתלבו בו יהיו על הצד האומנותי/יצירתי. בגילאים צעירים מאוד יתנסו במגוון רחב של תחומי אומנות , ממש בין גילאים 4 ל 10 יתנסו ב15 סוגי רומנות שונים, ציור, ריקוד- סגנונות שונים של ריקוד, משחק- תיאטרון או מול מצלמה, נגינה- כמה כלי נגינה שונים, פיסול במדיומים שונים וכדומה. הורים לילדים כאלו מומלץ לשכור כלי נגינה ולא לקנות שכן התתחלופה עשויה להיות מהירה וגבוהה. כשיגיעו לשלב הנעורים יתמקדו על אפיק ברור ויתמקצעו בו בעיקר.

4. בין מימדי: הכי פחות תדיר, על אף שבימינו ניתן יותר להבחין בכאלו, יש בו קצת מהכל, הם גדולים יותר מיתר האינדיגו ובדרך כלל בגיל שנה שנתיים כבר אי אפשר להגיד להם שום דבר. הם כבר "יודעים הכל/ יכולים לעשות הכל" . הם אלו שיביאו לעולם פילוסופיות חדשות ודתות חדשות. לעתים הם יכולים להיות בריונים, כי הם לא משתלבים כמו שלושת הטיפוסים האחרים.

אני אישית לא מאמינה בקיטלוג ותחימת המתווה האנושי שלנו בהגדרות, נשמתנו נצחית ומושתת על אינסוף אפשרויות. "הקשת מלאה בצבעים" וגם בין הצבעים יש מגוון צבעים שאינו נראה לעין.

עם זאת בעבודתי בייעוץ רוחני עם אנשים, ביניהם בני נוער (בליווי ו/או אישור מבוגר אחראי), אני רואה קווים מקבילים למתווים שציינתי מעלה לכן עמדתי שהם מהווים בסיס, נקודת פריצה ממנה אנו יכולים להתקדם.

עלינו לאפשר להם להיות מי שהם- הם לא שלוחה שלנו ולא תוצר, אמנם הם ממשיכים שלנו ברמה גנטית אך אינם שכפולים!!! וכך גם אנחנו מול הורינו!

אסכם בשיר של ג'ובראן חליל ג'ובראן מספרו המואר "הנביא";

" ילדיכם אינם ילדיכם, הם הנם בניהם ובנותיהם של כמיהת החיים עבור עצמם.

הם מגיעם באמצעותכם, אך לא מכם.

ואף כי הנם אתכם, אינם שייכים לכם.

אתם יכולים להעניק להם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם,

מפני שיש להם מחשבות משלהם.

אתם עשויים לספק משכן לגופם אך לא לנפשם.

מפני שנפשם שוכנת בבית המחר, שהו אינכם יכולים אפילו לבקר, אפילו לא בחלומותיכם.

אתם עשויים לשאוף להיות כמותם, אך אל תנסו לגרום להם להיות כמוכם.

אתם הנכם הקשתות שמהן נשלחים ילדיכם כחצים חיים.

הניחו לכיפופכם ביד הקשת להיות מלא שמחה.

(**הכתוב מעלה נכתב בהשראת מקורות מידע כתובים על טיפוסים אפשריים בקרב ילדי האינדיגו בהתבסס על הסקת המסקנות שביצעו אותם כותבי הספרים**)