דמותו של שטן
השטן
אותה הדמות בעלת הקשקשים האדומים, קרניים ארוכות ומסולסלות שמסתובבת עם קלשון בידה, לשון נחש, עיניים צהובות וזנב עם משולש קטן בקצהו. אה רגע זה מהאגדות… או ציורי הרנסנס…
אז מיהו בעצם השטן? לא הסטראוטיפ שכולנו מכירים – אלא מקורותיו האמיתיים. מה היה תפקידו?
תקופת הרנסנס והאימפרסיוניזם שלטה בעוצמה רבה הכנסייה בכל מחוזות החיים, המון עבודות ויצירות מהגדולות בעולם מתארות את דמות השטן כיציר אופן, טמא ומתועב, בעל קרניים לרוב, בגווני אדמה ואש, בעל מבט ערמומי ומפחיד. אבל כשלומדים היסטוריה לעומקה מתגלים רבות צדדים נוסף לסיפור שנדבק בקרבנו;
עפ"י הנצרות הוא מלך האופל, מפקד צבאות השדים, מפתה לעשיית רע בעיניי ה', בדרגים מסוימים הוא האויב השווה ערך של אלוהים.
בספר ישיעהו י"ד י"ב הילל בן שחר- לוציפר, משול לסיפור גאווה שבגינה נפל מגן עדן, בפלגי הנצרות גם מקושר בנחש שפיתה את חווה.
זאת על אף שבפסוקים הנ"ל, בפרשנויות היהדות, מדובר בדברי תוכחה למלך בבל.
ובכל זאת, בקרב הקתולים ורוב האמונות הנוצריות – השטן הוא לוציפר המלאך שסרח נגד אלוהים והושלך מגן עדן, כך יצר לעצמו צבא של משועבדים וממשיך לעשות כך עד שיביס את הטוב האלוהי.
התנ"ך
בתנ"ך התפישה של ישות ספציפית מנוגדת לאלוהים לא קיימת.
המילה שטן מופיעה כמה פעמים אבל כמילת הגדרה לביטוי יריב/ אויב או מכשול (בספר שמואל א' וב'), ומאוחר יותר בספר איוב (איוב א' פסוק ו', זכריהו ג') כדמות הבאה מטעם אלוהים למערך משפטי כמאשים (מעין מקטרג) – ישות שליחויות שחורות מטעם האלוהות, מוציא לפועל של גזר דין מוות, מביא הספק במילת האל "מטעם האל וקטגור בביה"מ האלוהי.
בבל
טרם הפיכתה של בבל מדת פוליתאיסטית לזורואסטריאנית (בזכות חזון זרתוסתרה) לא היו שום אינדיקציות ליציר אופל כזה או אחר, האמונה היתה מרובת אלילים, פגאנית לחלוטין.
עם קום הדת הזורואסטריאנית , החלו שינויים משמעותיים בקווי האמונה, כלל האלים עברו דמוניזציה והילולתם הוצאה מהחוק, סיפוריהם שונו לרעה. החל מימי כורש ששם את חזון המונותאיזם בראש מעייניו ועד דריווש ממלכת פרס היתה למאמינה בישות אלוהית אחת ויחידה – אהורה מאזדה AHURA MAZDHA, וכך תאולוגיה חדשה נוצרה, מאחר שתקופה ארוכה היו בני ישראל תחת כיבוש פרסי, חוקרים רבים מאמינים שהשפעות התפישה הדתית הרחיבו אופקיהם לתרבויות שחיו תחת חסותם במיוחד בתקופת הבית השני, וכך ניתן להסביר את שינוי התפישה אודות שטן ומשמעותו בין כתבים בפרקי התנ"ך הראשונים ולאלו תחת תקופת הכיבוש והגלות.
עפ"י אמונת הזורואסטריאנים אהורה מאסדה האל היחיד המואר והעילאי כלוא בקרב אור ואופל נצחי עם ישות אפילה אנגרה מאיניו ANGRA MAINYU
במגילות קומראן שנמצאו בים המלח יש אזכורים לישות אפילה במיוחד בשם ASMADEUS – אשמדאי. יש הקושרים את הישות הזו לישות הזורואסטריאנית שנקראה אשמה-דווה ASHMA DAEVA (הביטוי דווה הוא ביטוי עתיק למילה דיווה מההינדו המייצגת אלילים, DEITY). אשמדאי אכן מוזכר בתנ"ך כמולך על השדים, למעשה שלמה המלך לכד אותו בעזרת יהושוע בן יהוידע לבניית בית המקדש ועפ"י האגדה אשמדאי רימה אותו מהגנותיו, הגלה את שלמה לאבדון ושלט בדמותו עד שמצא שלמה את דרכו חזרה לממלכתו ונס אשמדאי למקום ממנו בא. בשום שלב לא קושר למילה שטן.
כל הקונספט הזה של טוב ורע, מואר ואפל, חיובי ושלילי החל בכתבים בתחליתה של תקופת הזורואסטריאנים,
בקרב האמונות ההפגאניות הפוליתאיסטיות האלים, בדיוק כמו בני אדם תוארו בעלי תכונות טובות ורעות. האלים אהבו וכעסו, חיבקו והענישו. כך גם אלוהי ישראל אגב.
אחת המגילת "מלחמת בני אור בבני חושך" – מתוארת המלחמה האפוקליפטית בין בני האור לבני הרוע- מיכאל המלאך מוביל את צבא בני האור ובליעל את החושך. בליעל כאן הוא שם ישות הרוע הראשית. (אגב בליעל משמעותו ללא תועלת בלי – יעל), לאחר מכן עודכן כישות אפילה בספר הדמונולוגיה הגדול הגואטיה GOETIA.
חוקרים רבים מעריכים שבנקודה הזו בהיסטוריה האנושית החלה התפנית להגדרות ממודרות של הטוב והרע ושהללו הם האינדיקציות הראשונות לאותו השטן כפי שאנחנו מכירים את דמותו היום.
למעשה במגוון מגילות וכתבים שנמצאים מתקבלות אינדיקציות של כל מיני ישויות אופל בליעל, שמיחזה, מאסטמה, אפילו עשהאל. אבל עדיין המשמעות המילה שטן בטקסט התייחסה ליריב, מכשול, קושי או המקטרג מטעם ביה"מ השמיימי.
אז איך קיבל השטן את קרניו
במשך 25 אלף שנים בני האדם האמינו באלים, כאשר העתיקים מביניהם היו פטרון הציד ופטרונית האדמה- האל והאלה. בעליית הנצרות וצמיחתה שאפה הכנסייה להעלים את הפוליתאיזם מאירופה בדגש על הסקסונים, בשיתוף פעולה עם הריבונות האנושית (מלכי העמים) חיזקה מעמדה והחלישה את הפגאנים – במשימתה להעלים את עבודות האלילים קבעה את היותם של אותם האלים אותם היללו דורות על גבי דורות לדמונים – שדים, יצירי אופל כאשר העתיק מביניהם – האל המקורנן –אל הציד לשר האופל הראשי- הדיאבוליק DEVIL של הרוע – המתרוצץ ביערות בחושך, חוטף ילדים קטנים, מסיט אנשים לרוע – השטן. היה צורך לבדל פגאנים מנוצרים, להבדיל בין קדושת הנצרות לטומאת הפגאניזם, אי לכך הושחתו דמותם של האלים בהם האמינו. כשבני אדם פוחדים מרע, הם מחפשים את ישועתם, הישרדותם ופונים לגוף- למקום המבטיח להם הגנה מן הרע.
אז הדמות כפי שמתוארת בתחילת הפוסט – היא למעשה תוצרה חזון – שליטה מוחלטת בעם, דרך פחד.
** כל זאת על קצה המזלג כמו שאומרים, יש עוד כל כך הרבה לומר
אנא אל תבינו אותי לא נכון – יש ביקום אופל- ללא אור לא יוכל להיות צל. זה באקוויליבריום של היקום. בפיזיקה קוונטית שום דבר אינו בר קיימא בלי ההופכי שווה הערך שלו- זה מה ששומר על המאזן. זה כשאין מאזן שאנו מאבדים את שיווי המשקל, כך שלא יכול להיות דבר כזה רק רע או רק טוב.
השטן ודמותו תמיד יוותר קונפליקט בין בני האדם – האם ישות מן האופל- האם קונספט להגדרת הרוע בעולם?
