שיחות על שדים
לאחרונה מגיעים אליי לייעוץ אנשים שמרגישים שיושב איתם שד ומבקשים שאנקה אותם מהישות שמלווה ונוכחת בחייהם, משותף לרובם תחושת החוסר אונים והפחד הגובר, כאילו אותו השד מבקש להשתלט על חייהם ואין להם בחירה חופשית בתוך עצמם – הם מרגישים מובלים- כמעט תמיד מדובר באנרגיה מתוכם ששייכת להם…
אז מה זה בעצם שד?
על פי הפולקלור – שד הוא ישות שמטרתה להוות לנו סבל.
אצל המוסלמים הוא נקרא דג'ין (כן- הג'יני מהמנורה של אלאדין, הם נחשבים די אכזרים אגב – לא בדיוק רובין וויליאמס…).
בנצרות הם מחולקים ל-2 קטגוריות– אלו הפועלים מטעם השטן ואלו הפועלים עצמאית בשטח- אדבר עליהם יותר בהרחבה עוד מעט.
ביהדות דברים נראים קצת אחרת – שד הוא ישות שמהותה לגרום לסבל על פניו, אבל כמה פעמים בכתובים (בעיקר בגמרא ובתלמוד) מוזכרים השדים גם כישויות שעזרו לבני אדם (בתמורה כלשהי).
בחלק מהכתובים אזכור המילה שד מיוחסת יותר למהות של עבודת אלילים – כל מה שלא היה מקושר לאלוהי העברים. בסרטון אני מרחיבה אודות מקור המילה מאגיה אבל גם מדברת על אלילים ומהותם.
קוריוז קטן; בספר בראשית ה' ג' מדובר שהשד הראשון – שת למעשה, "נולד" מצלמו של אדם והוא מתהווה לידי מימוש בעת שהאדם לא מכפר אדם על עוונותיו (נמצא בחרטה) ומקשיב לרחשי השקרים שבראשו (פחד). משמע השד הפרילנס הוא תוצר המחשבות של עצמנו,
ומכאן חשוב לי להתחיל את המאמר הזה.
בתפישה הפגאנית – רוחנית – וויקנית – מיסטית גבוהה
היקום הוא כזה של איזון– טוב לא יכול להתקיים ללא רע והפוך.
דמיינו לכן קרש ארוך המוחזק במרכזו – כאשר משקל גבוה יותר לצד אחד הוא ייטה לאותו הצד.
מטרת היקום היא תמיד לשמור על הבאלאנס- האיזון- האקוויליבריום ולכן ברגע שתהיה נטייה לצד אחד – הצד השני יעשה מאמץ להתחזק למען החזרת האיזון. חייב להיות איזון ביקום!
הקיום שלנו הוא כזה של דואליות- פלוס מינוס, שחור-לבן, גבוה- רדוד, מואר-אפל.
לאחד אין זכות קיום ללא השני ולכן גם האור והחושך זקוקים זה לזה על מנת לשמר את איזון החיים.
המשיכה אל האור הינה אותה המשיכה הקיימת אל החושך.
העולם העתיק הכיר בכך. בפגאניזם זה ידוע וברור – האלים הם דואלים היה בהם צד אוהב וצד כועס.
גם אלוהי העברים – הוא כזה של דואליות – אהבה וזעם, ברכה וקללה.
הקטגור היחיד בבית המשפט האלוהי הוא השטן – זה שאנו הפכנו ל"שעיר לעזאזל" של מקור הרוע – אך במקורות הוא משרת האלוהים המועדף – עושה העבודה השחורה שאף אחד אחר לא יכל לעשות ונושא אות הקלון בשל כך.
מלאכים ושדים באים אלינו למען ההתפתחות הרוחנית שלנו – לעתים אנו זקוקים לאור ולעתים לאופל.
נחזור ל-2 קטגוריות הישויות הכאוטיות: אלו השייכים להיררכיה השאולית (גיהנום) בדיוק כמו ההירכיה המלאכית גם בה יש דרגות, רמות ומעמדות – בדומה למלאכים מגיעים בעתות ספציפיות. ושדים "פרילנסרים" שנוצרים בצלמנו (כדוגמת שת של אדם) מתוך עוונותינו והשקרים שאנו מספרים לעצמנו.
מבחינה מאגית,
קיימות פרקטיקות עבודה רבות עם שדים מההירכיה השאולית מאחר והם יעילים במיוחד בהשגת רצונות חומריים וגשמיים. פרקטיקות כגון: טקסים סלומונים, חותמי שדים, כאוס מאג'יק, וודו והודו ועוד רבים.
אף ביהדות לא מעט רבנים באו בשיתוף פעולה עם שדים להשגת מטרה נשגבת יותר. (סיפור מעניין בסוף הפוסט מתוך מסכת בכורות, התלמוד הבבלי)
בשפה העתיקה העברית ובכתובים השדים נקראים מזיקין והמרה – מזיקין – מחלות והמרה – דכאון.
הנפש נכנסת למצב של כבדות עמוק והגוף מגיב בהתאם – הנפש היא המפתח להכל.
באמונה הרווחת, שדים ניזונים מאנרגיות רדודות שמקורם משקר ופחד– שמונעים מאנרגיות כגון תאווה, קנאה, כעס, שנאה, איבה, אגו וכדומה.
כאשר אנו נמצאים במצב כזה סיכוי גדול יותר שנפתח שערנו לשיעור חשוב שיגיע באמצעות אנרגיה כאוטית – משמע שד וכאשר זה קורה עלינו רגע לעצור ולשאול עצמנו – מה המצב הזה בא ללמד אותי על עצמי? מה עליי לדעת? מה עליי לשחרר באהבה מהמאחז? (שם אותו "השד" שוכן).
הבודהיסטים מלמדים אותנו שמקור הסבל בעולם מצוי בהיאחזות בו – משמע אם את בסבל – את כנראה נאחזת במשהו שלא מיטיב איתך ולכן את סובלת – השד מטרתו לתת את הדגש על התוצאה הנובעת מהסבל.
רבות אנו לא למדים את השיעור ולא מפיקים את הלקח והשד נותר ונוכחותו מתחילה להיות יותר ויותר מורגשת- ואז הפחד גובר- השד מתעצם ומתחזק – הדימוי העצמי יורד – השד מתחזק. האמונה באור מתרחקת ופוחתת – השד מתחזק.
התחזקות השד במאחז בנו מביאה אותנו להכיר בנוכחותו של המזיקין.
בשלב הזה אנו מתחילים לחפש את מי להאשים בעוצמת השד/ המזיקין / המרה. הקולגה בעבודה שמעקמת עין – אולי השכנה הרכלנית, החמות, האקסית של הבן זוג… וכן הלאה… כולם הם "שולחי שדים" פוטנציאלים.
אבל מה איתנו שמשכנים את אותו התדר בתוכנו? איפה האחריות שלנו בהתעצמות אותו השד?
לא אומר שאין באפשרות אדם "לשלוח שד" על אחר – בטח כאשר אותו האדם משתמש בידע מאגי לעשות כך – ולא פעם גירשתי מסביבתי ישות כאוטית שנשלחה אליי מאישה אחרת.
העובדה שצריכה לשבת עמכן ולפעום במרכז הליבה שלכן היא שההגנה הטבעית שלנו אינה כלי בידי אחר- אך ורק בידינו. וכאשר מישהי "שולחת עליכן שד"- עדיין השד חסר יכולת מולכן עד אשר אתן מניחות בידיו את הכוח לפרוץ את המגננה הטבעית.
לכן סיכוי גדול מאוד שאתן מרגישות שד – זומן לכן שיעור חשוב בהתפתחות שלכן וחשוב להיות רגע בקשב לעצמכן – ללא מסכת שקרים.
פחד הוא הקטליזטור לרוב הצרות בעולם; הוא מוביל לחוסר אונים, לתחושת נפרדות, לבורות, לשנאה, לאלימות, להרס ולחורבן. ואלו בדיוק האנרגיות המחזקות מלאכי חבלה / תדרים כאוטים.
פחד = חושך. כאשר משהו מפחיד אתכן – תשאפו ללמוד אודותיו ממקורות מהימנים – האירו עליו אור. מעט אור מסלק המון חושך. אני מבטיחה שזה הטיהור העוצמתי ביותר- ידע!
ועכשיו לסגנון השני של הטוענים לקיום נוכחות קבועה; ישנן אלו המגיעות אליי לאחר שפתחו פורטל ואיפשרו לישות כאוטית להיכנס והחלו לנהל איתה מערכת יחסים, שם מדובר בהיררכיה שדית.
אותו השד יספק תחילה המון שפע חומרי וכוח ל"משכן שלו" (האישה שאיפשרה לו לחלחל לתוכה) והיא תתעצם ותתחזק ביכולותיה, אך ישנו מחיר- התמורה. ואם לא תדע להתנהל נכונה עם אותו השד תמצא את עצמה בקושי רב.
למי מכן שקוראות את המילים האלו וסקרניות לגבי עבודה עם שדים – מניסיון עתיר, אל תתעסקו עם מה שאינכן מבינות לעומקו.
ידע הוא כוח ואחריות כאחד. חשוב לבחון את המקורות שלכן ולדעת לצעוד בזהירות בשבילי המיסתורין.
אל תתנו כוח ל"שדים" אלא חזקו עצמכן באור שלכן ותמיד תבחנו לעומק מיהו השד ומה בא ללמד אתכן על עצמכן.
