המיתולוגיה הקלטית,

מבין המסועפות והיותר קשות להסביר.

היסטורית אין תיעוד רב אודותיהם מאחר ולא היו בדיוק אנשי ספר ותיעוד, בתיעודים שכן נמצאו שנכתבו בעיקר בידי הרומאים הם נחשבו כאנשים פרימיטיביים, רעבים לדם, פראיים שקיימו טקסים ופולחנים עטופי מין ומוות. יש אמת בדבר אבל עדיין אל לנו לשכוח שהתיעודים הללו הם פירות ידיהם של הרומאים והללו נכתבו בעתות מלחמה.

הקלטים מימי העת העתיקה שואבים את מירב אמונתם מחיבור לאלמנטים שבטבע, קרי אנימיסטים; המאמינים שהימצאותם של האלים הינה במכלול הרבדים הטבעיים במרחב הארצי הגשמי והמאגי המקיפים אותנו.

השימוש הניכר בטבע בריטואלים והפולחנים ניכר במגוון הרחב של ספרות מאגית הסובבת סביבם.

במאמר אחר הרחבתי אודות המיתולוגיה הקלטית והקשר שלה לעמי מזרח התיכון 

ציינתי את הקשר האבולוציוני של הקלטים להלך דרכי העולם העתיק שאנו מכירים ממחוזות כנען והסביבה;

בספר הכיבוש של אירלנד המוכר בשמו באנגלית THE BOOK OF INVASIONS או בגאלית LEBOR GABALA ERENN בגרסתו הראשונה מהמאה ה-11 אנו למדים על ההיסטוריה של אירלנד אשר נכבשה 6 פעמים;

הראשונים היו אנשי קייסר CESSAIR – נכדתו של נוח מבנו הלא חוקי בית' BITH שלא הורשה עם צאצאיו לתיבה והונחה לברוח אל ההרים הצפוניים טרם המבול (הסיפור ארוך ומעניים מאוד בהזדמנות אדון בו ספציפית).

הפולשים השניים היו אנשי פארת'ולון שגם הם קשורים בניב העברי. בגאלית פארת'ולון מגיע במקור מהשם ברת'למיו שכאשר מחלקים את השם לשניים; בר בארמית – בן, ת'למיו -תלם, כלומר "ילד התלם", עד היום השם ברת'למיו באזור אירלנד מורה על מורשת יהודית.

אחרי שאלו נכחדו הגיעו אנשי נמד NEMED ואחריהם צאצאיהם ה"פיר בולג" ששועבדו עד מוות בידי הפומירים ואז הגיעו

הטואנטה דה דאנן

בתרגום מדויק; טואנטה – שבט, דה דאנן – של האלה דאנו,

דאנו DANU- האלה העתיקה ביותר במיתולוגיה הקלטית, היוצרת של כל האלים ויצירי החיים.

במיתולוגיה מקורם של אנשי האלה דאנו חצוי בין גזע אנושי בעלי כוחות מאגיים (דרואידים) או מלאכים נופלים סטייל ספר חנוך. יש גם אמונה שהם מבורחי אטלנטיס. הם הופיעו על ספינות מתוך העננים השחורים, מוכנים להילחם באוייביהם המושבעים; הפומירים שהטילו אימתם כבר על יושבי המקום דורות.

לטואנטה דה דאנן לא מעט אלים אשר לכל אחד סיפור יחיד ומיוחד- ברצוני להתמקד רק ב2 ספורים עיקריים;

הדאגדה The Dagda

אבי שבט הדאנו, הגבר העצום, הדאגדה, מתואר כענק בעל מידות גבריות למדי, שותה משקה שיכר, אל הפוריות והתבואה, ראש הדרואידים, הקובע את החיים והמוות באוחזו מטה עצום ה- "לורג מור" שבצידו האחת פטיש גרזן הלוקח חיים ובקודקודו השני אבן כוח המעניקה חיים. יוצר קדירת השפע – הקויר אנסיק Coire Ansic הקדירה ללא התחתית, המזינה במיטב המזונות את כל המבקש ללא הגבלה, אב מסור לילדיו ועל אף היותו אל הפוריות התנחם רק בשלוש בנות זוג, כאשר העיקרית ביניהם מוריאן או כמו שאנו מכירים אותה מוריגן

מוריגן MORRIGAN

אלת המלחמה, משנת צורה לעורב השחור המוכר כמלווה המוות בעיני הלוחמים שיצאו לקרב, בסיפורי עמים הקלטים האמינו הלוחמים שאם בדרכם למלחמה עברו ליד עורב שחור , זו היתה מוריגן בעצמה שבאה לבשר להם על מותם הצפוי בעוד שבוחרת מי מהם יוכל לחיות ומי ימות.

בחיזוריו של הדאגדה אחר מוריגן היא נענתה ויחד בכוחותיהם המשותפים נהפכו לבלתי מנוצחים.

והאל מבין המוכרים ומשמעותיים לעם הקלטי ובכלל בקרב העמים הפגאניים-

אל השמש לו LUGH

אז ככה, לו Lugh , בנם של קיאן CIAN מהטואנטה דה דאנן ואתניו ETHENU ביתו של אל הפומוריים באלור BALOR האכזר שלבסוף מצא את מותו בידיו של לו במלחמה ששלחה את הפומורים חזרה למקורותיהם ובכך שחרר לו את אירלנד סופית, טוב לפחות לתקופה ההיא… כבן חסות של האל מנאנן MANNANA – אל הים ומלך איי האדם, קיבל לסיוע במשימתו הקשה כמה מתנות ממנאנן; הסוס המהיר ביקום שיכל לרכב על אדמה ומים איינבאר, הסירה חותכת הגלים SGUABA TUINNE שידעה לנווט בים לרצונו של המשיט אותה, חליפת השריון הבלתי חדירה מכל נשק הקיים עלי אדמות שלו והחרב העוצמתית ביותר הידועה לאדם FREGURACH שחתכה דרך הכל, ובנוסך צילצל בעל יכולת דומה לשל החרב. לו היה מוכר בשל היותו בעל יכולות רבות ומרובות של יצירה, אומנות ועבודת כפיים, לוחם ללא חת שאין שווה לו וטריקסטר שאוהב לעשות טריקים לאחרים.

כמה עובדות על לו שנותרו עד עצם היום הזה;

על שמו נחגג החג הוויקני לאמאס – חג הקציר או בשמו המקורי LUGHNASADH, באירית המילה לונאסה משמעותה 'חודש אוגוסט' שכן זה החודש בו נחגג החג המקדש את הקציר (קצת דומה לשבועות שלנו),

מאות קדימה, האנגלו סקסונים העריכו גם הם את המיתולוגיה של האל והחליטו לקרוא למבצר הגדול ביותר שלהם על שמו Lugdunum  (לודונום) שהרומאים ביטאו כלונדיניאום שבסופו של דבר – ניחשתן נכון – הוליד את השם לונדון.

האגדה מספרת ש לוּ הותיר את אירלנד במצב של שלום, שנים לאחר לכתו הגיעו לחופי אירלנד הפולשים האחרונים – המייליזים MAILISIANS (שנחשבים היסטורית לאבותיהם של האירים של ימינו), מלחמה ארוכת שנים פרצה בין הטואנטה דה דאנן למייליזים שלבסוף הביאה את הטואנטה דה דאנן לברוח להתחבא במערות שי SIDHE ולהיעלם, השנים עברו ומיתולוגיות התערבבו, הטואנטה דה דאנן הפכו להיות לוּ קוֹר פֵּיִין או Lugh Pre Cauns המתורגם ל-  Little Stooping Lugh או בעברית אנשי לו הקטנים, מה שאנו מכירים ברבים ה-לפראקונז, LAPRECAUNS, השדון הירוק, כמעין פרודיה על האל הפגאני הישן.

עם השנים הוסיפו בסיפורי עמים בין אב לבן צבעים וטעמים נוספים לאותם הדמויות המגיחות מעמקי העמקים, בעקבות סיפורו הכתוב של "פרגוס מקלטי" (כן, גם עליו אכתוב) ידוע כי אם תפסת אותם הם יעניקו לך 3 משאלות ועושר בעבור חירותם, בימי קדם חזותם היתה בלבוש אדום ואז עברו להיות לבושים בירוק, יש להם שקי ענק של זהב בקצה הקשת, ניראותם של שיכור, הם אוהבים לעשות טריקים על אנשים ולרמותם בדברי הקטנה וזה מזל מטורף למצוא ולתפוס אותם.

לסיכומו של עניין

יש כתבים המכוונים לכך שאנשי המייליזים ידעו אודות יכולותיהם הכישופיות, מאגיות, אומנותיות ופרקטיות של הטואנטה דה דאנן והסתפקו בלגרשם להרי השי בכדי שיכולו לגשת אל יכולותיהם בעת הצורך, כך נולד סיפור אודות אנשי הפיות The Faery Folk שביערות וההרים, הרואים ואינם נראים, המשתמשים באלמנטים מן הטבע לשדר את קסמם.

אחרים מתארים שהם חצו אל העולם האחר Otherworld שגם נקרא בגאלית Tir Na nOg – אדמת הצעירים.

על כל פנים מרבית האלים הקלטים משויכים בישירין או עקיפין לטואנטה דה דאנן וסיפוריהם מעניינים ומלאי מוסר השכל כאחד.